הסיפור של ענבל

הסיפור מתחיל ביום קיץ יפה שבו התחתנו לפני 3 וחצי שנים.

בתחילת הנישואים אמרנו שניתן לזמן לעשות את שלו ונעשה הכל ב-easy, הרי מי חשב שתהיה לנו בעיה להיכנס להריון??? חצי שנה ראשונה לאחר החתונה עוד השתמשתי בגלולות למניעת הריון ורק לאחר חצי שנה הפסקתי את הגלולות. מנסים חצי שנה עד שנה -- ולא הולך.

מגיעים לרופא נשים לא מומחה שאומר נעשה מעקב זקיקים+איקקלומין. מה שהתברר כמיותר כי תמיד הייתי מבייצת ובסופו של דבר גם הסתבר לי שבגלל שאני רזה לא טוב לקחת איקקלומין כי זה לא משפיע - הרופא הרגיל פשוט לא ידע. את המעבר לרופא מומחה עשיתי לאחר שרופא הנשים הרגיל העלה לי את הסעיף כאשר הוא שאל באלו המילים "האם לא התייאשתם"???

הרופא המומחה החל בבירור-- בדיקות למיניהן והכל היה תקין אבל לא ממש סימפתתי אותו. הוא היה קר ואדיש, אז עברתי לרופא המקסים שלי (שהוא גם הרופא שלי כיום) ואז התחילה המערבולת הגדולה: אמרתי לעצמי... אין בעיה בזרע ולא בביציות, למה שהזרעות לא יצליחו???

מסתבר שהייתי נאיבית -- גם ההזרעות לא הצליחו.

עברנו להפריית מבחנה ובהפריה הראשונה גילו שהזרע לא חודר לביצית אז בוצע איקסי
(ICSI - intracytoplasmic sperm injection הזרקת הזרע אל תוך הביצית) ,באיחור של 24 שעות, וההפריה נכשלה.

בהפריה שנייה - יופי! אני בהריון! בטא עולה יפה... ואז בבת אחת הכל נמוג: הלכנו לעשות אולטרסאונד והיה שק הריון אבל לא היה עובר. הרגשתי כמו ברכבת הרים עולה ואח"כ יורדת.

חשבתי שלא אכנס לתוך המערבולת העמוקה הזאת והמערבולת ממשיכה ולא נגמרת... אני רוצה לצעוק אבל חייבת להיות חזקה ואופטימית.

אוהבת אתכן, ענבל