הסיפור של קטי

בגיל 26 הפסקתי לקחת גלולות ובמשך כחצי שנה לא קיבלתי מחזור. לא יאומן כמה אדיש היה רופא הנשים שלי. לבסוף הוא ממש עשה לי טובה והפנה אותי לרופא פוריות.

אחרי התחלה קצת מקרטעת, הוא התגלה כאדם מאוד נעים ואכפתי, והתחיל לברר. התגלתה בעיית אמנוראה (אל-וסת) ובעיית הביוץ נפתרו בקלות -  איקקלומין מפיק אצלי בממוצע שני זקיקים יפים בכל מחזור.

בדיקת זרע של בעלי (שחשדתי בו כלא תקין) - התגלתה כתקינה לחלוטין, פרט לזיהום קל שטופל באנטיביוטיקה.

אחרי 2 סיבובי איקקלומין ומעקב זקיקים שלא הביאו לתוצאות עברנו בדיקת pct  שהראתה שמשום מה הזרע לא מגיע לרחם. עברנו להזרעות בהתראה של יום, בלי שהספקנו להפנים, להבהל, להלחץ. מאז עשינו 3 הזרעות שנכשלו, עם זרע מצויין וטכנאיות השבחה שלא מפסיקות להלל. הדוקטור אמר שאם ההזרעה השלישית נכשלת - ישר לצילום רחם.

היום קיבלתי אחרי יום איחור, שבי הפיח תקוות, כי מאז האיקקלומין - אני מקבלת ממש כמו שעון, 12 יום אחרי הביוץ.

נשימה עמוקה...

בעוד שבוע וחצי אני בת 27. כמעט שנה עברה מאז שהחלטנו להפסיק גלולות, ומי בכלל חלם, מי דמיין לרגע שזה מה שהולך לקרות.. מי העלה בדעתו ששנה אחרי לא נחבוק תינוק, או הריון מתקדם, אלא ניפול כל חודש מחדש, ונחיה בתסכול מתמשך.

אז היום, להבדיל מהחודש הקודם, לא התפרקתי. לא יאומן. בדרך כלל הדימום מתחיל ואני לא מפסיקה לבכות. הפעם החלטתי שאני לא יכולה להתפרק עם כל דימום. אמרתי לבעלי, אנחנו רצים למרחקים ארוכים. אי אפשר להישבר כל חודש. בסוף, הילד שאנחנו כל כך רוצים יבוא. אני רק מקווה שבקרוב.

לאחרונה אני מגלה שיש סביב המון נשים שעברו מה שאני עוברת. רק במשרד שלי יש בחורה שנולדה לאמה לאחר 8 שנים של טיפולים, ובחורה שבתה השנייה נולדה אחרי שלוש שנים של טיפולים והפריות. ועוד אחת מהעבודה, שנולדה לה בת לאחר 6 שנים של המתנה.

אני חייבת להודות שזה גורם לי להרגיש קצת פחות חריגה ופגומה, למרות שגם להן אני לא מגלה... היחידות שיודעים הם אמי (וחבל שכך) ושתי חברות מאוד טובות, ומצד בעלי - הבוס הישיר ועוד אחד מהעבודה שאמר לו: חכה עד שתגמרו את הסיפור שלכם, ואז אני אספר לך את הסיפור שלנו -- היום יש לו שלושה ילדים...