הסיפור של סיגל

במשך 4 שנים, אני ובעלי ניסינו להרות. סבלתי מאנדומיטריוזיס ועברתי שנים של כאב, ניתוחים, והזרעות. לבסוף הרופאים קבעו שעליי לעבור כריתת רחם.

הייתי בת 26, וזה היה ללא ספק האירוע הקשה ביותר בחיים שלי. בעלי, משפחתי וחברים מאד תמכו בי. בלעדיהם, אני לא יודעת איפה הייתי היום. חברה טובה שלנו הבינה מה אנחנו עוברים והציעה להיות אם פונדקאית בשבילינו. היא נשואה ויש לה 2 ילדים יפהפיים... והיא אישה מדהימה.

עשינו הזרקה אחת ו...הצלחנו! היום אני "אמא מיועדת" :-) אנחנו כן דאגנו לערב עורך דין - רצינו שכל האפשרויות יכוסו מבחינת האימוץ, הרי אני לא אהיה האם החוקית בשעת הלידה, למרות שבעלי כן יהיה האב החוקי. אז כרגע אנחנו בהריון ומצפים ללידה בחודש הבא (פברואר 2005).

החוויה הייתה חוויה מדהימה ואני ממליצה עליה בחום לכל אחד. האם הפונדקאית נותנת לנו משהו שחיכינו לו כל החיים ותמיד יהיה לה מקום מיוחד בלב שלי. אני מתפללת בשבילה בכל יום.

תודה שקראתם את הסיפור שלי! אני מאחלת לכולכם המון הצלחה ויברך אתכם האלוהים אם יום אחד תחליטו להיות אם פונדקאית או הורה מיועד.

אני מרגישה מאד, מאד מבורכת!