הסיפור של תמר

הסיפור שלי מתחיל בגיל 17, כאשר הייתה לי ציסטה ראשונה בשחלה. מכת הציסטות חזרה על עצמה, עם כל הכאבים שכרוכים בה, מדי חודש.

בגיל 20, פגשתי אדם נפלא. לאחר זמן קצר עברנו להתגורר יחד. הרגשנו שהקשר בינינו הוא רצון האל... הציסטות החלו להופיע בתדירות רבה יותר ולוו בכאב גדול יותר. רק בעלי תמך בי ועזר לי בתקופה הזאת. לאחר שנתיים ביחד, התחתנו ומיד התחלנו בנסיונות להרות.

ניסינו חודש אחר חודש, עד שעברה שנה. מומחה פוריות הפנה אותי לניתוח שם גילו אנדומיטריוזיס ושרירנים (fibroid tumors) ברחם (גידולים שפירים של שריר הרחם). לאחר הניתוח הדריכו אותנו להמתין 6 חודשים ארוכים לפני שננסה שוב.

לאחר חצי שנה, עשינו מחזור עם איקקלומין. במחזור הראשון היו לי שבעה זקיקים! עשינו הזרעה ו...הריתי!!! קיבלתי את הבשורה המשמחת ביום ההולדת ה-25 שלי.

היינו כל כך מאושרים שזהו, סוף סוף הצלחנו. לא עוד בדיקות כואבות או תרופות מפחידות... כל כך שמחנו שסיפרנו לכולם.

באולטרסאונד של השבוע השמיני, גילינו שהעובר הוא ללא דופק. מעולם לא חשתי בכאב נפשי ופיזי קשה כל כך.

מאז עשינו 3 מחזורי הזרעה (IUI) ללא תוצאה. נאמר לי כי הסיכויים שלי להרות בצורה טבעית הם פחות מ-3%. היום אנחנו בוחנים אפשרות של אימוץ ושל הפריה חוץ גופית (IVF).